רש"י על מעילה ז׳ ב:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על מעילה ז׳ ע״ב:ה׳ רש"י על מעילה ז׳ ע״ב:ז׳ »

1 ביאור שטיינזלץ על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין פתח ↗

הִפְרִישׁ שְׁנֵי אֲשָׁמוֹת לְאַחֲרָיוּת. היה מחויב אשם או חטאת, רש"י מעילה ז,ב והפריש שתי בהמות כדי שאם אחת תאבד יתכפר בשנייה.

2 אבן האזל על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין פתח ↗

הפריש שני אשמות לאחריות ושחט את שניהם וקדם והעלה אימורים של אחד מהם קודם זריקה הרי אלו ירדו. השגת הראב"ד, שני אשמות עד הרי אלו ירדו, א"א והוא שזרק דם האחד האחר ולא נזרק דמו של זה ומשום מחוסר זמן קאתי עלה. הכ"מ הביא פירש"י במעילה שפירש כד' הראב"ד וכתב שגם כונת הרמב"ם כן ושהעתיק ד' הגמ', והנה מה שכתב הראב"ד ומשום מחוסר זמן קאתי עלה אינו מובן דמה שייך כאן למחוסר זמן כיון שזרק אח"כ דם האחר, ומחוסר זמן היה שייך אם היינו אומרים דהעלה סתם אימורים קודם זריקת דמן ירדו, אבל הא בזה קיי"ל כעולא ולא ירדו וכמש"כ בהל' י"ב ורק כאן משום דזרק דם האחר ומוכיח שם הגמ' במעילה דלאו חד גופא נינהו, וא"כ מה שייך זה למחוסר זמן, ונראה להגיה בד' הראב"ד ובמקום זמן צ"ל דם וכונתו מחוסר דם, והיינו דכיון דאחר שהעלה זרק דם השני, נמצא דלאלו האימורים כבר לא תהיה זריקה והוי כמו נשפך הדם דקיי"ל כר' יהודה דאם עלו ירדו, דהא דעולא הוא גם אליבא דר' יהודה, וכמש"כ התוס' בדפ"ג וכן דעת הרמב"ם דפסק כר' יהודה ופסק כעולא. אכן מה שכתב הכ"מ דגם דעת הרמב"ם כפירש"י והראב"ד אף שדבריו נכונים דלא קשה מה שסתם הרמב"ם כיון שכתב בלשון הגמ' מ"מ אינו מיושב לגמרי דבהרבה מקומות מפרש דבריו היכי שאינו צריך להאריך, וגם כאן היה אפשר לפרש שזרק דם האחר, ונראה דיש לומר דהרמב"ם אינו מפרש כפירש"י, אלא דגם קודם שזרק דם האחר ירד, כיון דכל טעמא דעולא דאימורין שהעלה לפני זריקת דמן לא ירדו, הוא כיון דאיכא דם ועומד ליזרק ואינו מחוסר מעשה בגופם של האימורים, וכדאמר הגמ' בדפ"ג לחלק מקמצין שלא קדשו בכלי, ולכן כאן גבי שני אשמות כיון דעכשיו אינו ודאי שיזרקו דמו של אשם זה שהעלה האימורים שלו ואפשר יזרקו דם האחר, א"כ אין כאן רק שאינו מחוסר מעשה, אלא דלא ידעינן כלל אם יזרקו מדמו, ולכן עכשיו ירדו ולכשיזרקו מדמו יעלו, אח"כ ראיתי שכיונתי לדברי המרכה"מ כאן והאריך לפרש בזה דברי הגמ' דמעילה עיין בדבריו.

3 מעילה פתח ↗

אִילּוּ הִפְרִישׁ שְׁתֵּי אֲשָׁמוֹת לְאַחְרָיוּת, וְשָׁחַט אֶת שְׁנֵיהֶן, וְקָדַם וְהֶעֱלָה אֵימוּרִין שֶׁל אֶחָד מֵהֶן קוֹדֶם זְרִיקָה, אִי אַתָּה מוֹדֶה שֶׁאִם עָלוּ – יֵרְדוּ?

1 אילו הפריש שני אשמות לאחריות - שאם יאבד אחד מהן שיתכפר באחר. והאי דנקיט שני אשמות וכל שכן שתי חטאות דחטאת חמירא קדושתיה מאשם:

2 ושחט את שניהם וקדם והעלה אימורין של אחד מהן קודם זריקה - ואח"כ זרק הדם מאשם שלא קרבו אימורין:

3 אי אתה מודה שאם עלו - אותן אימורין שירדו דזריקת דם דאידך לא מהניא להני אימורין דלאו דידיה משום דמגופא אחרינא נינהו:

« רש"י על מעילה ז׳ ע״ב:ה׳ רש"י על מעילה ז׳ ע״ב:ז׳ »